בחלק הראשון של סדרה זו, ניסינו לבסס מסגרת למציאות של עולם הקרטוגרפיה והגיאודזיה בוונצואלה. זה היה החלק הקל. עכשיו מגיע החלק המאתגר: איך בונים מחדש את התשתית הגיאו-מרחבית של מדינה שלמה שנמצאת בקריסה?
בנייה מחדש של התשתית הגיאו-מרחבית של ונצואלה אינה מסתכמת רק בעדכון כמה מפות או דיגיטציה של גיליונות ישנים. מדובר במאמץ רב-שנתי, רב-מיליארדי, הדורש תיאום בין גורמים מקומיים ובינלאומיים. ניתן לחלק את התוכנית הטכנית לשישה מרכיבים עיקריים:
1. מודרניזציה גיאודטית
בנייה מחדש של מסגרת הייחוס הלאומית היא עמוד השדרה של התוכנית. ללא רשת גיאודטית מדויקת, כל המידע שייאסף לאחר מכן יהיה חסר ערך מבחינת דיוק גיאומטרי.
- הקמת רשת CORS: תחנות ייחוס הפועלות ברציפות הן קריטיות לעיבוד נתונים בזמן אמת (RTK) ובדיעבד.
- מודל גיאואיד: עדכון מודל הגבהים כדי לאפשר מדידות גובה מדויקות באמצעות GPS.
- רשתות איזון: שיקום פיזי של נקודות בשטח שהושמדו או נגנבו לאורך השנים. העלות צנועה יחסית (40-60 מיליון דולר), אך ההשפעה היא בסיסית לכל פרויקט הנדסי או תשתיתי.
2. הדמיה וגובה: בניית מפת הבסיס הלאומית
מדינת ונצואלה משתרעת על פני כ-912,000 קמ”ר. כדי למפות אותה מחדש, דרושה תוכנית אורתופוטו לאומית:
- לוויינים: שימוש בלוויינים ברזולוציה גבוהה מאוד (VHR) לכיסוי אזורים מיוערים ומרוחקים.
- צילומי אוויר: טיסות ייעודיות באזורים עירוניים צפופים כדי לקבל רמת פירוט גבוהה (GSD של 10-15 ס”מ).
- IFSAR/LiDAR: שימוש בחיישני מכ”ם (IFSAR) כדי “לחדור” את העננות התמידית מעל האמזונס הוונצואלי וליצור מודל גובה דיגיטלי (DEM) אמין.
3. מיפוי טופוגרפי חדש
עם נתוני ההדמיה והגובה, ונצואלה צריכה לייצר דור חדש של מפות טופוגרפיות.
- קנה מידה 1:25,000: זהו יעד הליבה. מפות אלו צריכות להיבנות בסטנדרטים בינלאומיים, עם סימבולוגיה אחידה שתאפשר שימוש רב-תחומי.
- דיגיטציה מלאה: המעבר ממפות נייר למסדי נתונים וקטוריים (GIS) יאפשר ניתוח מרחבי מתקדם שמעולם לא התאפשר בוונצואלה ברמה הלאומית.
4. שכבות נושאיות: מים, תשתיות וסיכונים
השכבות הנושאיות הן המקום שבו המפה הופכת לכלי ניהולי:
- הידרולוגיה: שחזור רשתות הנחלים ואגני הניקוז (קריטי לניהול משברים כמו שיטפונות).
- תשתיות: מיפוי מחדש של רשתות החשמל, צינורות הנפט, הכבישים והמסילות. חלק ניכר מתשתית זו אינו מתועד כראוי כיום.
- ניהול אסונות: זיהוי אזורי סכנה (מפולות, הצפות) כדי להגן על אוכלוסיות פגיעות.
5. קדסטר לאומי וניהול קרקעות
זהו המרכיב הכלכלי ביותר בתוכנית. מערכת רישום מקרקעין (טאבו) מודרנית היא המפתח ל:
- ביטחון קנייני: הגנה על זכויות הבעלות של אזרחים וחקלאים.
- הכנסות מקומיות: מתן אפשרות לעיריות לגבות מיסים מבוססי שווי שוק למימון שירותים מקומיים.
- שוק הנדל”ן: יצירת שקיפות שתמשוך השקעות זרות ומקומיות לשיקום הערים.
6. חיזוק מוסדי וממשל (NSDI)
הטכנולוגיה לבדה לא תפתור את הבעיה. דרוש שינוי מבני:
- שיקום ה-IGVSB: החזרת המכון הגיאוגרפי הלאומי למעמד של סמכות מקצועית מובילה.
- יצירת NSDI: תשתית נתונים מרחבית לאומית שתבטיח שכל משרדי הממשלה חולקים את אותם נתונים ולא עובדים ב”סילואים” (ממגורות מידע) נפרדים.
- הכשרה: השקעה אדירה בהון אנושי וצמצום “בריחת המוחות” של אנשי מקצוע.
מי יממן את כל זה?
העלות הכוללת של תוכנית כזו לאורך עשור יכולה להגיע למאות מיליוני דולרים. המקורות המסתמנים הם:
- בנקים רב-לאומיים לפיתוח (MDBs): כמו הבנק העולמי או ה-IDB, שרואים במיפוי תנאי יסוד להלוואות אחרות.
- מגזר פרטי: זיכיונות לניהול נתונים או שותפויות ציבוריות-פרטיות (PPP).
- סיוע הומניטרי: לטובת ניהול אסונות ותזונה.
סיכום
בנייה מחדש של ונצואלה תהיה אחת המשימות ההנדסיות והחברתיות הגדולות של המאה ה-21. המפה היא לא רק ייצוג של השטח; היא המכשיר שבאמצעותו המדינה יכולה להתחיל לדמיין ולתכנן את עתידה. ללא “התוכנית” הזו, ונצואלה תישאר עיוורת במאמציה להשתקם.
